1. העתיד, כידוע, עוד לא התרחש. עם זאת, לא פעם הוא נרתם על ידי גופים שונים כדי לקדם אג'נדות – כלכליות, חברתיות או פוליטיות. האם אסון אקולוגי יביא את העולם לקצו בעוד כמה עשורים? האם נחיה על המאדים? כיצד משבר ההגירה ישפיע על התרחישים הגיאו-פוליטיים? האם נידרש למקורות מזון חדשים? כל סיפור על העתיד – בין אם בהיר או אפל – מכוון את פעולותינו כיום, כאזרחים, כצרכנים וכמשתמשים. אולם אם ניתן היה ללמוד משהו בשנתיים האחרונות, הוא שהעתיד בעיקרו אינו צפוי. עלינו להתמודד עם הידוע וקצר המועד, ולתכנן מערכות שמתגמשות מעבר לעתיד שניתן לחזות; לעצור, להתבונן ולתכנן אובייקטים שנעים בחופשיות קדימה ואחורה בזמן. במלים אחרות, אובייקטים המתוכננים עבור הווה מתמשך.

2. העבר, כידוע, כבר התרחש. מהלכו כפוף למערכות התרבות, המוסר, המנהגים והכלכלה של כל תקופה ותקופה. אלה נעלמות במחי הזמן, מותירות אחריהן שובל דק של שיירים הנגלים בשמות הרחובות, בחרסים החפורים, במנהגים, בכתבים ובזכרונות – תרבות המעוצבת לכלים וטקסים. אף לא אחד מאלו מספר סיפור שלם, ואולם יחד הם יכולים לטוות עשרות סיפורים שונים. מה יקרה אם נבקש מהמעצב למלא את תפקיד האנתרופולוג, ואת הזמן העמוק להחליף בזמן הקצר? כדי לתכנן עבור הווה מתמשך, ראשית יש להתבונן בו: במקומם של הרגלי היומיום שלנו, במערכי הטקסים שלנו, במקומם של האובייקטים שממלאים את חיינו ובחללים שאנו מאכלסים. להתבונן בעכשיו, כדי לתכנן עבורו.

3. לעולם לא נוכל להיערך באופן מלא למה שצפוי לבוא, ונדמה כי השאיפה לחזות את צרכינו העתידיים ולתכנן עבורם הולכת ונעשית בלתי אפשרית. עם זאת, ישנן אחריויות שלא ניתן להימלט מהן, ואי-הידיעה אינה פותרת אותנו מהתמודדות. המעצב, כך נדמה, נדרש כיום לחשיבה חדשה על תוצריו; לא כזו המתמקדת במוצר, כי אם בתהליך ובתשתית. אלה נדרשים להיות אלסטיים מספיק כדי לזוז קדימה בלי להשאיר שובל; לוותר על ההיסטוריה לטובת שלמותו של העתיד.

שוד ושבר מתמקדת בממצאים ומוּמצאים – חפצים וסיפורם בדיאלוג שבין ארכיאולוגיה ועיצוב. עבור הארכיאולוג, חורבות הן נקודת מוצא מהותית המניבה ממצאים וידע רב להרכבת סיפור העבר. אולם הסיפור שניתן לספר טוב רק כמידת איכותם של הממצאים שהתגלו. העבר הוא סיפור שנבנה ומשתנה בחלוף הזמן ובהתאם לידע שנצבר עליו. ממצאים ארכיאולוגיים מסווגים לפי מידת שלמותם: תמים (אובייקט שלם), שלם (אובייקט סדוק שממנו אפשר לשער את השלם) ושבר (חלק שאינו מעיד בהכרח על השלם). לעתים הממצאים חלקיים – כמה מהם התבלו כליל, אחרים נאספו בתמימות ואחדים נשדדו. איכות הממצא נמדדת ביחס לידע שהוא מקנה. הארכיאולוג מחפש את החידוש שהשבר מספר על השלם הנסתר ממנו. במובנים אלה, גם הארכיאולוג וגם המעצב עוסקים באין ובניסיון לברר ולדייק אותו על בסיס ידע נצבר; הראשון צופה לעבר, ואילו השני מנסה לגלות כיצד מה שקיים עשוי להשתנות, להתחדד ולהתחדש. תערוכה זו עושה שימוש בפרקטיקות ארכיאולוגיות ומביטה בשברים ובשלמים דרך פריזמה עיצובית כדי לבחון את העבר בדמות חפץ חדש. התערוכה, העשויה שלושה פרקים, מציגה ממצאים מקוריים שהושאלו מרשות העתיקות לצד עבודות חדשות של אמנים ומעצבים, המגיבות לאופי העבודה ולמחשבה הארכיאולוגית, שביסודה היא מדעית, אולם למעשה היא מבוססת על השערות וניזונה מהן.השבר במובניו השונים הוא נקודת הפתיחה לעשייה העיצובית: השאלות שהוא מעורר, התשובות שהוא מספק ובעיקר טווח ההשערות שנע מתל חרסים לא שמישים ועד אוצר שלם ונחשק.