לתת ולקחת

כל חפירה, גילוי וחשיפה של אתר ארכיאולוגי מחוללים שינוי שאין ממנו חזרה. קפיאתו של הזמן מופרת ואיננה ניתנת לתיקון. בהשראת דגימה של חפירה ארכיאולוגית המתבצעת בריבועי חפירה, 'לתת ולקחת' מציג שרידי שלדים מומצאים עשויים מפורצלן קאולין (חרסית שרופה ב-1280 מעלות) הטמונים באדמה מקומית ובוקעים מתוכה. בין ממצא למומצא, המפגש הרגיש בין גופי הפורצלן הקפואים ללוקוס האדמה הנושמת בוחן את מערכת היחסים שבין "עצם" קשה לחומר רך המקבל, עוטף ומשמר את החלל הנגטיבי במשך עשרות ואלפי שנים, עד לרגע היציאה שוב מהקרקע לאוויר העולם. 'לתת ולקחת' עשויה טייחי אדמה וחומרים טבעיים בלבד, בטביעת רגל פחמנית מזערית. בעידן של חומרים מתועשים, מרוכבים ועתירי אנרגיה במחזור החיים שלהם – האדמה מייצגת את הטבעי, המקומי והפשוט, ובמחזור אינסופי של יצירה ושיבה לאדמה, גם היציאה ממנה נראית באור חדש.

 

רונה גלעדי-וואנו, שחר וואנו