אבן הגיר המקומית היא יסוד בהיווצרותה של ירושלים. הסוכר, לעומת זאת, הוא חומר לא מקומי, המתכלה במהירות ונצרך בתרבות כ"אבן בנייה". המפגש בין שני החומרים הללו מזמן אפשרות לבחון את מעמדה של האבן הירושלמית כגיבורה ראשית במרחב ולערער על תפקידה המקורי. אבני הסוכר כשלעצמן לא ימתיקו, ידביקו או ימיסו את סוגיותיה המורכבות של העיר. ״מוזיאון האבנים המתוקות״ הוא אוסף אבני סוכר שהתגלו ברחבי ירושלים, שהן עדות לתהליכים ומאפיינים שונים של העיר. האוסף מציע זליגה אפשרית בין החומרים הללו ובין מה שהם מייצגים בתוך מציאות הנראית נצחית כמו אבן.