כאשר אנו ממתינים להתרחשותה של פעולה דיגיטלית, לא פעם מופיע לנגד עינינו מד טעינה הממחיש את התקדמות הפעולה. אלא שלרוב, אין הוא משקף תמונת מצב אמיתית, אלא מעוצב ככלי חזותי פסיכולוגי המבשר על התקדמות מדומה בזמן. כל מהותו היא להציע הקלה, הפגת חרדה, אשליה של ודאות, ביטחון ושליטה בלוחות הזמנים. נעדיף שיתעתע בנו, ובלבד שלא נרגיש שעצרנו במקום. באופן פרדוקסלי, אותה חתירה מתמדת לייעל ולנהל את המרווחים בין התרחשות אחת לאחרת מותירה אותנו צמאים להפסקה, ולא פעם נמצא עצמנו בוהים באותם מדי טעינה במקום לנצל את הזמן הנותר שהם מציגים. יחסנו לזמן המדיד אינו עקבי או רציונלי. חוסר האונים שמחוללת עמידה בתור משתרך, הבחירה בגלילה אינסופית של הפיד הווירטואלי, השניות הארוכות המתלוות להמתנה לדלג על הפרסומת או לטקס הכנת הקפה – לעתים נדמה שלא שאלת החיסכון בזמן היא הבוערת בנו, אלא הבריחה מהתחושה שהוא תכף נגמר. בתערוכה "זמן קריאה" מוצגות עבודות קיימות וחדשות המגיבות לנסיונות האנושיים לשלוט בזמן ולעצב אותו וליכולתו של הזמן להתל בנו. וכך, תוך התבוננות במופעים של ניהול משאב הזמן המוגבל שלנו, מתחזקות שאלות הנוגעות דווקא בצורך האנושי בהשהיה ובבהייה, ובגאולה שמביאה איתה חוויית ההמתנה.