התרבות העכשווית רואה ביעילות ערך עליון. צריך להספיק המון דברים לפני המוות. אולם לצד קידוש המהירות, העדכנות והנעורים, אנו מבזבזים זמן רב בעמידה בתור; התור לבנק, פקק תנועה, התור בשדה התעופה, התור בבית-המרקחת. במקומות הללו אין לנו שליטה על הזמן. עלינו להמתין. מדוע אנו מקבלים על עצמנו את העמידה בתור? הרי הזמן – המצרך הנדיר ביותר כיום – מתבזבז לחלוטין בזמן שאנחנו משתרכים אחרי או לפני קורבנות כמונו. מהו ההסכם השקט הזה בין אדם למוצר, בין אדם ליעד, שמותיר אותנו עומדים שעות רבות בתורים? "מה מחכה בסוף התור" נולדה מתוך רצון לנצל את הזמן וכתגובה למרמור על עמידה ארוכה בתור. דרך תיעוד שותפים לתורים והתבוננות בהם, ננסה לפצח את הפער בין השאיפה האינסופית לחיסכון בזמן לבין אינסוף התורים שאנחנו עומדים בהם במהלך חיינו.