זיכרון הוא מתעתע. אנחנו זוכרים באופן סלקטיבי. המוח לא באמת מקליט מציאות, הוא לא משמר עותק מושלם של אירוע שהתרחש. משהו שקרה בעבר מקודד, מאוחסן ואז נשלף ומדומיין כשחזור של מה שהיה: העבר – מעוצב מחדש. זה נראה אמיתי, מרגיש אמיתי, אבל זה כבר לא שם. זה זיכרון, משובש, מורץ לאחור ומשודר במקרן הפרטי שלך. העתק שאינו נאמן למקור. העתק נאמן למקור הוא מיצב וידאו אודיו-ויזואלי נרטיבי, הכולל שחזור של ארבעה זיכרונות ילדות. כל זיכרון משוחזר מדימויים נעים, ראיות, וסאונדים ומורכב מחדש כלוח חקירות פורנזי מוקפד, המזמין את הצופה לקחת חלק בחקר ה”אמת” המיוצגת. בסוג חדש של ׳סטורי-טלינג׳, לוח החקירות החי זז ומשתנה בלופ אינסופי; מארגן מחדש את נרטיב הזיכרון ויוצר חלל זיכרונות המחבר בין מדיות דיגיטליות עכשוויות להדפסות וצילומים ישנים המערבבים עבר והווה, ישן וחדש, אז ועכשיו. ממש כמו זיכרון.